The minimalist project -part 1

בעקבות הפוסט על המינימליזם (אפשר לקרוא כאן), החלטתי שאני לוקחת על עצמי להצטמצם. קודם כל, הצטמצמות מבחינת כמות החפצים שבבית ובשלב השני, שינוי גישה בנוגע לרכישות עתידיות. 

אז החלטתי…  מפה ועד ליישם, יש מרחק. קטן. קטנטן. עצום!. 

חודשיים (!) בערך אחרי קבלת ההחלטה התחלתי את פרויקט המינימליזם שלי בהשראת הספר “סוד הקסם היפני” של מארי קונדו. וויש מי לאק!.

 

הבסיס לפי מארי קונדו:

לפני שמתחילים לזרוק דברים כדאי לחשוב למה אנחנו רוצים לעשות סדר ומה אנחנו רוצים להשיג באמצעותו? ממש לנסות לדמיין לפרטי פרטים איך יראו החיים שלנו בסביבה נטולת בלאגן.  

נבחר את הדברים שאנחנו רוצים לשמור (ולא את הדברים שאנחנו רוצים לזרוק) בכך שנחזיק כל פריט ביד ונשאל את עצמנו האם החפץ הזה מעורר בנו שמחה. אם כן, נשמור אותו. זה מה שיוביל אותנו בסופו של דבר להתגורר בחלל שבו אנחנו מוקפים רק בחפצים שמעוררים בנו שמחה.

אין טעם לעשות סדר לפי מיקום, כי לפעמים יש לנו חפצים, מאותה קטגוריה, שמפוזרים בכמה חדרים בבית ואז הסדר הוא לא אפקטיבי, כי אם אין מולנו את כל החפצים מאותה הקטגוריה לא נוכל לדעת מה לשמור ומה לזרוק בצורה מדויקת. מהסיבה הזו, כשמתחילים לעבוד על קטגוריה מסוימת צריך להביא את החפצים מכל החדרים בבית ורק אז להתחיל לסנן. כך גם נבין כמה חפצים באמת יש לנו (התראת ספויילר: כנראה יותר מדי…).

יש קטגוריות יותר מאתגרות מאחרות. אם בתחילת התהליך נתמודד עם קטגוריה מאתגרת, כנראה שפה התהליך יסתיים… לכן, הסדר המומלץ הוא: בגדים > ספרים > מסמכים > שונות > מזכרות וחפצים בעלי ערך סנטימנטלי.

 

ההתחלה. ערימות על המיטה

 

הקטגוריה הראשונה – בגדים (כולל תיקים, חגורות, צעיפים, כובעים ונעליים)

כשמוציאים את כל הבגדים מהארון מבינים באמת כמה בגדים יש לך. יותר מזה, כשמוציאים את כל הבגדים מהארון מבינים כמה בגדים מתוך מה שיש לך אתה באמת לובש (מניחה שבסביבות ה 10-20%). ועוד יותר מזה, כשמוציאים את כל הבגדים מהארון, מבינים שיש לך בגדים שלא זכרת בכלל שיש לך! (הו שלום, חולצה חמודה שמעולם לא לבשתי כי היית תקועה מאחורה).

בגדים

ועוד בגדים

מאחור אפשר לראות את הארון המרוקן

הסינון היה במפתיע מאוד קל עבורי. החזקתי כל בגד וניסיתי לחוש את השמחה (או העדרה) וזה היה די ברור. גם לא היה לי קשה לשים בצד בגדים שהחלטתי להעביר הלאה. כמו שמארי אומרת, אמרתי תודה לכל בגד על השירות שעשה עבורי, בין אם על “שירות מסור” של שנים ובין אם על ההבנה שזה לא סוג הבגדים שמשמחים אותי. במסגרת שיחת “יחסנו לאן” ידעתי שהם ישרתו טוב יותר מישהו אחר וזה גרם לי הרגשה טובה. בכללי, הבנתי שאין לי היקשרות מיוחדת לבגדים (לא נראה לי שזה יהיה כל כך פשוט עם חפצים…) ולא היה בגד שבחרתי להשאיר כי הוא היה מקושר אצלי עם זכרון או חוויה מסוימים.

מרוב צפיפות בארון התלייה, כמעט היה בלתי אפשרי להוציא בגד  מבלי לגרור אחריו חצי ארון 

ואחרי הסינון, הארון מרגיש מאוורר

לפי מארי כדאי להפריד בין סוגי בגדים (מעילים / שמלות)

וגם לסדר לפי גוונים. מהכהה לבהיר (כן, יש עוד עבודה על סידור הגוונים, אני יודעת…)

אחרי שסיימתי עם הבגדים עברתי לנעליים. לא שלא ידעתי את זה (בכל זאת, הנעליים התפרשו על פני 3 מגירות וחיו בצפיפות נוראית), אבל לראות את כל הנעליים שיש לי (קרוב ל – 60 זוגות) על הרצפה, היה די מפתיע. או במילים אחרות, “מי לעזאזל, צריך כל כך הרבה נעליים?!…”. 

האמת, אחרי התרגול המסיבי של הבגדים, המיון של הנעליים, החזיות, התחתונים והגרביים היה די קליל. שוב גיליתי שיש לי יותר מדי דברים ובסופו של דבר נשארתי בערך עם חצי מהכמות. 

מסקנות ביניים / המלצות

חודשיים לקח לי עד שהתחלתי את התהליך. מהרגע שהרעיון  עלה ועד הרגע שהצלחתי להזיז את עצמי לעשות משהו חשבתי על סידור הארון כמעט כל יום. אמרתי לעצמי שאני צריכה לעשות את זה, רציתי לעשות את זה, אבל לא הצלחתי להקים את עצמי. ניסיתי להבין מה היה שם ונראה לי שבעיקר הייתה יותר מדי חשיבה. פחות על סידור הארון עצמו כמו על מה יהיה אחר כך. ואח”כ היו סידור ארון הילדים, סידור צעצועי הילדים, סידור הספרייה, סידור הניירת שהתפזרה כמעט בכל חדר ובעיקר הכמות העצומה של הפיצ’פקעס שהסתובבו בבית. 

ההמלצה שלי היא לא לחשוב יותר מדי. בכל שלב, לחשוב רק על השלב עצמו ולא על מה שיבוא אחר כך. עם מטרה עצומה קשה להתמודד. עם משימות קטנות, אפשרי. 

ועוד דבר, עם האוכל בא התאבון!. יש משהו נורא כייפי בסידור. פתאום אני יודעת בדיוק מה יש לי בארון. אני גם יודעת שאלו בגדים שאני אוהבת ועושים לי שמח בלב. הארון לא מפוצץ והמראה הזה מעביר מעין תחושה שהארון נושם לרווחה. או אולי זה רק הדהוד של התחושה שלי, וזה ממכר. אחרי שסיימתי עם ארון הבגדים עברתי לרגע בסלון בשביל לקחת משהו וכמובן ראיתי את נקודות הבלאגן הקבועות על האי במטבח ועל שולחן האוכל. אני מניחה שיש לכל אחד את הנקודות האלה שאיכשהו תמיד מצטברים להם שם דברים למעין ערמה הררית שכזו. בלי באמת לחשוב, התחלתי למיין ולסדר ואחרי חצי שעה בערך, הסלון, פינת האוכל והאי היו מסודרים. 

יש עוד הרבה עבודה, אבל כאמור, משתדלת לא לחשוב יותר מדי שלבים קדימה ובוחרת ליהנות מהנקודות הקטנות של סדר ואור שיש לי עכשיו בבית.

נתראה בשלב הבא!

רוצים להתחיל פרויקט מינימליזם משלכם? בא לכם לעבור על ארון הבגדים שלכם? אני פה אם בא לכם לשתף או לענות על שאלות…

השלב הבא בהרפתקה המינימליסטית שלי יתמקד בספרייה שלנו. המשך יבוא :-)

© 2018 All rights Reserved | YAK Studio